<h1>העיטור אות ח' חוב — מלוה בשטר</h1>
<h2>דף ט.</h2>
גרסינן בפרק הכותב (פ"ו.) אמר ליה רב פפא לרב חמא ודאי דאמריתו משמיה דרבא האי מאן דמסקי ביה זוזי ואית ליה ארעא ואמר ליה שקול ארעא ואמר ליה זיל את טרח וזבין והב ליה וכו' עד ההוא תולה מעותיו בגוי הוה כלומר היו לו מעות והיה אומר של גוי הם. שמעינן מהכא דהיכא דאית ליה זוזי אית ליה לאפרועי זוזי. ואי לית ליה אלא ארעא או מטלטלי יהיב ליה ולא מטרחינן ליה לזבוני. בתשובה היכא דלא ידיע אי אית ליה זוזי ואמר האיך דאית ליה ואידך אמר דלית ליה אלא ארעא אי אמיד הוא לאו כל כמיניה ואי לא אמיד לא משבעינן ליה אלא חרם סתם דבתרי דיני לא דיינינן ליה. והיכא דאית ליה ארעא ומטלטלי איכא מאן דאמר אי בעי מלוה שקיל מטלטלי שהן כסף. ולא קרקע דשוה כסף הוא ולא כסף. ואי אית ליה ארעא וזוזי או מטלטלי וזוזי ולא בעי מלוה זוזי הרשות בידו של לוה ומאי דבעי יהיב ליה. ולכתובה אי אית ליה ארעא וזוזי יהיב לה ארעא ואפילו בעיא היא זוזי. ואפילו בעי הוא למיתן (ליה) [לה] זוזי והיא לא בעיא כדאמרינן התם (כתובות פ"ו.) לבעל חוב מסלקינן ליה בזוזי ולא בארעא. ואפילו הוא בעי למיתן ליה ארעא. ואפילו הוא בעי למשקל ארעא. לאשה לא מסלקינן לה בזוזי. ואפילו בעיא היא והוא לא בעי אי נמי בעי הוא והיא לא בעיא. ואי אית ליה מטלטלי יהיב (ליה) [לה] מטלטלי ואי אית ליה מטלטלי וזוזי יהיב (ליה) [לה] או זוזי או מטלטלי הדין הוא דינא דבעל חוב וכתובה. אבל השוכר את הפועל אית ליה דינא אחרינא דמטרחינן ליה לזבוני כדגרסינן בבבא מציעא (קי"ח.) השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן וקש ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו. ואסיקנא בגמרא צריכא דאי אשמעינן רישא דלית ליה אגרא גביה אבל הכא דאית ליה אגרא גביה אימא שומעין לו, ממארי רשותך פארי איפרע קא משמע לן דלא. ונזקין נמי אית להו דינא אחרינא כדכתב רבינו אלפס דהלכה כרב הונא בריה דרב יהושע (ב"ק ז':) דאמר כל מילי מיטב הוא. ואי אית ליה זוזי ומטלטלי פרע ליה כל מילי דיהיב ליה וצריך עיון.
<h2>דף מ:</h2>
גרסינן רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו. ופסק רבינו חננאל בכמה דוכתי דהלכתא כותיה. ודוקא מחיים אבל מת ונפלי נכסי קמי יתמי מטלטלין נינהו ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב. והשתא דתקינו רבנן דמטלטלי משתעבדי אפילו מיתמי מפקינן כרבי נתן. ומסתברא דוקא דלית ליה נכסי לאפרועי אבל אית ליה נכסי לאפרועי לא מפקינן.
<h2>דף מו:</h2>
גרסינן בפרק הכותב (פ"ו.) אמר ליה רב פפא לרב חמא ודאי דאמריתו משמיה דרבא האי מאן דמסקי ביה זוזי ואית ליה ארעא ואמר ליה שקול ארעא ואמר ליה זיל את טרח וזבין והב ליה וכו' עד ההוא תולה מעותיו בגוי הוה כלומר היו לו מעות והיה אומר של גוי הם. שמעינן מהכא דהיכא דאית ליה זוזי אית ליה לאפרועי זוזי. ואי לית ליה אלא ארעא או מטלטלי יהיב ליה ולא מטרחינן ליה לזבוני. בתשובה היכא דלא ידיע אי אית ליה זוזי ואמר האיך דאית ליה ואידך אמר דלית ליה אלא ארעא אי אמיד הוא לאו כל כמיניה ואי לא אמיד לא משבעינן ליה אלא חרם סתם דבתרי דיני לא דיינינן ליה. והיכא דאית ליה ארעא ומטלטלי איכא מאן דאמר אי בעי מלוה שקיל מטלטלי שהן כסף. ולא קרקע דשוה כסף הוא ולא כסף. ואי אית ליה ארעא וזוזי או מטלטלי וזוזי ולא בעי מלוה זוזי הרשות בידו של לוה ומאי דבעי יהיב ליה. ולכתובה אי אית ליה ארעא וזוזי יהיב לה ארעא ואפילו בעיא היא זוזי. ואפילו בעי הוא למיתן (ליה) [לה] זוזי והיא לא בעיא כדאמרינן התם (כתובות פ"ו.) לבעל חוב מסלקינן ליה בזוזי ולא בארעא. ואפילו הוא בעי למיתן ליה ארעא. ואפילו הוא בעי למשקל ארעא. לאשה לא מסלקינן לה בזוזי. ואפילו בעיא היא והוא לא בעי אי נמי בעי הוא והיא לא בעיא. ואי אית ליה מטלטלי יהיב (ליה) [לה] מטלטלי ואי אית ליה מטלטלי וזוזי יהיב (ליה) [לה] או זוזי או מטלטלי הדין הוא דינא דבעל חוב וכתובה. אבל השוכר את הפועל אית ליה דינא אחרינא דמטרחינן ליה לזבוני כדגרסינן בבבא מציעא (קי"ח.) השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן וקש ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו. ואסיקנא בגמרא צריכא דאי אשמעינן רישא דלית ליה אגרא גביה אבל הכא דאית ליה אגרא גביה אימא שומעין לו, ממארי רשותך פארי איפרע קא משמע לן דלא. ונזקין נמי אית להו דינא אחרינא כדכתב רבינו אלפס דהלכה כרב הונא בריה דרב יהושע (ב"ק ז':) דאמר כל מילי מיטב הוא. ואי אית ליה זוזי ומטלטלי פרע ליה כל מילי דיהיב ליה וצריך עיון.
